בזמן מבדק של תכנית הכוכבים הסתובבנו באתר בניה גדול כשלפתע ראינו שק מלט גדול (בלה) מועלה עם מנוף אל קומה גבוהה כשאינו נתון בתוך כלי קיבול (אמבט) – עבירת בטיחות בעליל.
עצרנו ליד הפועל המבצע. מנהל העבודה שאל לשמו, "אחמד" השיב, הפועל. מהיכן אתה? "ג'נין", השיב בטון נבוך.
מנהל העבודה בדק עם אחמד את רצף ההחלטות ביסוד הפעולה. התברר כי אחמד היה בלחץ של זמן ורצה להספיק מכסת עבודה. בטון עניני, שאל מנהל העבודה על הסכנות הצפויות. אחמד ידע להשיב ברהיטות. להפתעת העובד, מנהל העבודה לא גער בו, אלא אמר: "אתה רואה ,אתה יודע מה לעשות, אתה רק צריך לזכור: "בטיחות קודמת להספקים" והחבורה נפנתה לדרכה. שניים מאתנו שנותרו מאחור, התרשמו מהתגובה המופתעת של אחמד. לשאלתנו על הפתעתו, הוא השיב: "אני עובד באתר שנה, מעולם לא שאלו אותי מה שמי והיכן אני גר. אני המום תמיד צעקו ואיימו עלי…"
מקרה קטן (ושכיח) זה מדגים שני עקרונות חשובים בהנעת אנשים באשר הם:
א. התייחסות אישית – כל התייחסות אישית (היכרות, דיבור בגובה העיניים וכד') מניעה כל אדם.
ב. חיזוק חיובי – מילה טובה, טפיחה על שכם, הוקרה מכל סוג, הם בחזקת חיזוק חיובי.

למעט חריגים, החיזוק החיובי מניע אנשים להיות אקטיביים ובטווח הארוך הם מביאים לביטוי את המקסימום האפשרי. זאת, בשונה מעונשים ואיומים מהם אנשים לומדים להימנע, לעגל פינות, ולעשות את המינימום ההכרחי.
כילדים כמו גם כהורים לילדים רובנו חווינו עקרונות אלה ואפילו מבינים את חשיבותם. אולם למרבה הפליאה, כמנהלים יש לנו נטייה לשכוח כי אלה הם עקרונות המניעים אנשים בכל הקשר.
כל מנהל הרוצה להגיע להישגים במיוחד לטווח ארוך (כולל בנית עובדים בעלי "ראש גדול") מומלץ שיאמץ את הגישה הזו ויפעיל התערבויות מחזקות התנהגויות נכונות ורצויות. על התמורה לכך יש עדויות אינספור בפרקטיקה ובמחקר.