היטל ההשבחה: המכשול הגדול בפני הבנייה בישראל
מאת: המשנה לנשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, חיים פייגלין
היטל ההשבחה, התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה הפכה למס הדרקוני ביותר בספר החוקים הישראלי. היטל השבחה בשיעור 50% במקור על תוכניות בינוי הוא תופעה נדירה בעולם המערבי, והוא יוצר פרדוקס בלתי נסבל: ישראל שהיא משיאניות גידול האוכלוסייה בעולם, זקוקה נואשות לבנייה ולפיתוח, ותצטרך ללא ספק, להכפיל בתוך 20 שנים את מספר יחידות הדיור בה, ובכל זאת, מטילה מס עצום המשתק את הפעילות הבנייה בדיוק בתחום שבו היא זקוקה לה ביותר.
בניגוד למיסים רגילים המבוססים על הכנסות או עסקאות ממשיות, היטל ההשבחה מבוסס על הערכות שמאיות סובייקטיביות. מנגנון זה יוצר חוסר ודאות מובנה ומוביל באופן כמעט אוטומטי לסכסוכים ממושכים בין יזמים לרשויות. התוצאה: פרויקטים חיוניים נתקעים במעגל אינסופי של ערעורים, בוררויות והתדיינויות משפטיות שנמשכות שנים. מדובר במס שאין דומה לו בעולם. היטל ההשבחה יוצר עוות ואפליה בין קרקע פרטית לקרקע מדינה שעליה נגבה היטל של 12% בלבד. זהו היטל שהפך לכלי לא יעיל שמעלה את המחיר שמשלם הציבור על דיור.
השפעת היטל ההשבחה חורגת הרבה מעבר למשמעות הכספית המיידית. הוא בא עם עלויות המימון של היטל שטרם שולם, הוצאות המשפט והבוררות, והעיכוב בביצוע הפרויקטים. כל אלה מתווספים למחיר הסופי של הדירות והבתים. בסופו של דבר, הנטל כולו מועבר לאזרח הפשוט המבקש לרכוש דירה.
אנו פועלים מול המדינה כבר זמן רב כדי לטפל במס הזה שהפך לחסם לא סביר. המדינה חייבת לפעול בשלושה מישורים מקבילים: ראשית, עליה להפחית דרסטית של שיעור ההיטל ל-12% לכל היותר או לקבוע גובה מכסימאלי שלא יעלה על 100 אלף שקל ליחידת דיור. המדינה יכולה אף לבחור הקצאת חלק מהמע"מ לצורכי רשויות מקומיות.
שנית, היא חייבת ליצור מנגנון ברור ושקוף להערכת שווי, המבוסס על קריטריונים אובייקטיביים ומונע סכסוכים. שלישית, על הממשלה לקיים מסלול מהיר לבוררות מקצועית שיקצר את זמני ההתדיינות מכמה שנים לכמה חודשים.
אם ממשלת ישראל רצינית בדבר פתרון משבר הדיור והקידום הכלכלי, עליה להבין שהיטל ההשבחה בצורתו הנוכחית הוא אויב המספר אחד של המטרות הללו. הזמן לשינוי הוא עכשיו.


