נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, ראול סרוגו, התארח בתוכנית "מאקרו", שם רואיין על ידי המגישה עמית תומר. אלה הם עיקרי הדברים:

תחילה התבקש סרוגו להבהיר מה מצב ענף הבנייה במונחים של "חם, קר, קפוא". "בז'רגון הזה אנחנו בעידן הקרח, הרבה מתחת לאפס. הענף שלנו בעצם לא זז. לא במכירות, וגם לא, לצערי הרב, בייצור. ברגע שחסרים לנו 90 אלף עובדים פלסטינאים ורבע מהעובדים הזרים כבר עזבו אותנו, אז כל העבודות הרטובות – עבודות הליבה של ענף הבנייה – הם בעצם לא נמצאים, וכתוצאה מזה כל אתרי הבנייה עובדים בתפוקות נמוכות מאוד של בין 10 ל-20 אחוז בלבד".

ואיפה זה פוגש את הרוכשים? "האמת שזה הצעד הבא. אנחנו עסוקים כרגע בהישרדות של הענף, ממש כך. הענף הזה חייב חצי טריליון שקל, שקול לתקציב המדינה. זאת אומרת, הקבלנים שחייבים לבנקים את תקציב המדינה בחוב זאת ריבית יומית של 160 מיליון שקל ליום. לכן כל יום שאנחנו לא עובדים זה מייצר נזק לענף ואנחנו נראה יותר ויותר חברות שעלולות לקרוס. בעניין רוכשי הדירות, אני מקווה מאוד שלא יהיו רוכשי דירות שנשארו בלי דירות כי הקבלן קרס. אני מקווה שהממשלה תשכיל לייצר מצב שהם ישרדו".

אך עד כמה עלינו להיות מודאגים? "קשה לדעת, מכיוון שהקבלנים גם יודעים להגיב לשוק וגם הם בונים פחות, ובנקים מאשרים פחות פרויקטים. לכן היצע הדירות ירד. כשהיצע הדירות יורד ועדיין הביקוש גבוה מההיצע לא כל כך מהר המחירים יורדים, מצד אחד. מצד שני, אנחנו לא יודעים עדיין מה עומק הצרה. זאת אומרת, עד כמה הכלכלה הישראלית נפגעה. זה דבר מדהים. 3,000 מחבלים חצו את הגדר, עשו את הזוועות שעשו, וזה מייצר מצב שהמדינה עלולה להיקלע לבעיה כלכלית קשה ולכן חייבים לפעול על מנת שזה לא יקרה".

לצד הדרישות שלו מהמדינה, סרוגו הבהיר שלא כל האחריות עליה. "המדינה לא צריכה לתת פיצוי ליזמים או לקבלנים שהתנהלו בצורה מסוכנת. כרגע, מתווה הפיצויים הזה הוא מאוד מינורי מבחינת התמיכה שהוא נותן. מי שנמצא בצרה, הפיצויים האלה לא יצילו אותו. הכוונה בפיצויים האלה זה לעודד את המעסיקים, את הקבלן, להמשיך להעסיק את מנהל העבודה, את המהנדס ואת צוות הנהלת החשבונות אצלו בחברה ולא לפטר אותם, על מנת לחשוב על היום שאחרי".

ולסיום, האם עובדים זרים יכולים להציל את ענף הבנייה בהיעדר עובדים פלסטינים? "כרגע, ממש ביום ראשון, התקבלה החלטה של הממשלה להביא סדר גודל של בין 10 ל-20 אלף עובדים זרים לענף הבנייה שלא דרך ההסכמים הבילטרלים. זה יאפשר קצת גמישות להביא לכאן עובדים. הרצון של העובדים להגיע באמת הוא שאלה, אבל במקום כמו הודו שבו יש אבטלה גדולה מאוד – השכר שלהם הוא 100 דולר לחודש, משהו כזה – ואנחנו נכפיל להם את השכר פי 10 או פי 15, זה קונה גם כל מצב ואנחנו גם נשדר להם ומשדרים להם שמדינת ישראל עובדת גם במלחמה. יש לנו את כיפת ברזל וגם אם הטילים יגיעו למרכז הארץ אנחנו יודעים להגן על עצמנו. אנחנו נגן על העובדים הזרים שלנו בדיוק כמו שאנחנו מגינים על עצמנו. זה אותם ממ"דים וזה אותם מקומות שאנחנו יודעים להגן על עצמנו ולכן הם יהיו חלק מזה. אם נדע לשדר להם את הביטחון הזה, אני משוכנע שהם יגיעו".