אפתח בדברי ברכה לאכסניה, לרוני הנשיא, למנכ”ל, לדובי שכאן איתנו, לאנשי בנק המזרחי, ליהודה, לאלי כהן מתרמוקיר ידידי הטוב, לשרון ולעוד הרבה אנשים טובים. משה בא גד היקר, כל מה שאני הולך להגיד כאן בטל בשישים ליד כל הדברים שאתה אמרת, כי כל המציל נפש אחת מישראל מציל עולם ומלואו.

ניתן לכם רקע קצר לפני הנאום הארוך שלי מאיפה אני מגיע. אז רוב שנותיי העניבה לא הייתה איתי. גדלתי בבית של אבא, קבלן עבודות עפר, חברה בשם “כבישים ונתיבים”.

כל החופשים שלי היו מלאים באספלט, אבני שפה, טרקטורים, תקלות, פועלים – זה מה שעשיתי. ככה פירנסתי את עצמי בנעורי וזה היה השער שלי לעולם העסקים.

אבל כאן אני מופיע לפניכם כנשיא התאחדות התעשיינים. בפועל אני גם ספק לא קטן שלכם, אני יושב ראש של חוד אסף, חברת ברזל בניין גדולה, וגם של קלקר עין כרמל.

אבל כהתאחדות התעשיינים אני נמצא כאן כמי שמאמין שהתעשייה והבנייה הן ביחד, הן שתי זרועות של אותו מנוע צמיחה לאומי. בלי קבלנים אין דירות. בלי תעשייה אין בנייה. מאחורי כל בניין עומדים מפעלי הפלדה, הבטון, האלומיניום, הזכוכית, החשמל, המיגון, הצבע, התשתיות, הציוד המכני והטכנולוגיות המתקדמות.

כאשר מנוף מתרומם באתר בנייה, עשרות מפעלים ברחבי המדינה מתחילים לעבוד. כאשר נבנית שכונה חדשה, נוצרות אלפי משרות בתעשייה, בהובלה, בהנדסה, בלוגיסטיקה, בשירותים – ולכן הצלחת ענף הבנייה היא הצלחת התעשייה והצלחת התעשייה היא הצלחת ענף הבנייה.

הענפים שלנו עברו בשנים האחרונות שנים לא קלות. מלחמה, מחסור בעובדים, עלייה בעלויות, קושי בייבוא ושינוע, ריבית גבוהה, אי-וודאות כלכלית. אולם דווקא מתוך המשבר מתברר עד כמה תעשיית הבנייה היא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל. אני אשתף אתכם. שלשום הייתי בקריית שמונה, במפעלים תעשייתיים. נסעתי ברחובות העיר, חיפשתי מנופים – אין, לא ראיתי. חיפשתי עבודות תשתית משמעותיות – לא ראיתי. חיפשתי רכבות שמגיעות צפונה – לא ראיתי, אין. בעיקר פגשתי אנשים ששואלים מתי הילדים שלהם יחזרו הביתה. כאן נמצאת המשימה הלאומית שלנו. אם לא נבנה, לא נשקיע בבתים ובמפעלים בצפון ובדרום, לא נוכל לשקם את מדינת ישראל. האתגר שלנו זה לשקם ערים, לשקם קהילות, לשקם אמון, לבנות מחדש עתיד – כי כמו שאמרתי, עיר בלי מנופים היא עיר שקפאה. עיר בלי תשתיות היא עיר שמתרחקת ועיר שהצעירים שלה אינם חוזרים אליה היא עיר שמאבדת את עתידה. ישראל תזדקק בשנים הקרובות למאות אלפי יחידות דיור, לשיקום הצפון והדרום, להתחדשות עירונית, לבניית בתי ספר, בתי חולים, מרכזי תעסוקה, כבישים ותשתיות. המשימה הזאת לא יכולה להתבצע ללא תעשייה ישראלית חדשה.

העתיד נמצא בבנייה מתועשת, במפעלים חכמים, בייצור מתקדם, בבנייה מודולרית, ברובוטיקה, באוטומציה, בשילוב עמוק בין המפעלים לבין אתר הבנייה. אבל בכדי שהחזון הזה יתממש, מדינת ישראל חייבת לספק את התשתיות הנדרשות.

ראשית, כח אדם. גם התעשייה וגם הבנייה סובלות ממחסור חמור בעובדים. יש להרחיב הכשרות מקצועיות, לשלב אוכלוסיות נוספות, להגדיל את היקף העובדים הזרים במקומות הנדרשים, כולל נהגים ולעודד הכנסת טכנולוגיות שיגדילו פריון. שנית, תשתיות לאומיות. הצפון זקוק לרכבת, הנגב זקוק לכבישים, אזורי התעשייה זקוקים לחשמל, אנרגיה, מים ותקשורת. בלי תשתיות לא תהיה צמיחה. מקורות מימון, הזכירו כאן קודמיי, גם פרויקטי BOT באים בחשבון. אנא תשקלו אותם, מדינת ישראל, ותריצו את הדברים.

הורדת הריבית היא מנוע צמיחה

שלישית, ממשלה שמאפשרת לבנות. היום הקבלנים, היזמים והתעשיינים מתמודדים עם בירוקרטיה ארוכה ומסורבלת שנמשכת שנים רבות. ריבוי ועדות, אישורים כפולים, עיכובים, חוסר ודאות. הגיע הזמן לקצר תהליכים, להאיץ אישורים, לפשט רגולציה וליצור ודאות למשקיעים וליזמים. ובמקום זה מה אנחנו מוצאים? אנחנו מוצאים שמחפשים חולות דקים, המדינה לא פותחת מחצבות חדשות.

אנחנו רואים גזירות חדשות על מפעלי הבטון ואנחנו לא רואים עידוד של רכש כחול לבן. מדינת ישראל, כאן המקום שלך להיכנס לתמונה ולעודד את זה. לעודד כחול-לבן ולפתור את הבעיות שהזכרתי בקצרה קודם. אנחנו הקבלנים, המהנדסים והתעשייה כן חוברים ביחד למצוא פתרונות שיגדילו את התיעוש, אבל גם כאן המדינה צריכה קצת להכניס את היד לכיס. פיתחו לנו כפתחה של מחט ואנחנו נפתח לכם עולם ומלואו, אני מבטיח.

נושא הקרקעות מחייב טיפול. מדינת ישראל חייבת לשווק קרקעות בהיקפים משמעותיים ובמחירים מתאימים, בקצב שיאפשר תכנון ארוך טווח. ללא היצע קרקעות מספיק בעלויות מתאימות, לא נצליח להגדיל את הבנייה ולא נצליח להוריד את מחירי הדיור.

ואי-אפשר שלא להתייחס גם לריבית. הריבית הגבוהה פוגעת היום בשני מנועי הצמיחה המרכזיים של המשק – התעשייה והנדל״ן. היא מקשה על השקעות, על היזמים, על לקיחת אשראי. מעכבת פרויקטים ומצננת את הפעילות הכלכלית. כאשר האינפלציה נמצאת בשליטה, וזה מה שקורה היום, וכאשר המשק זקוק לצמיחה, וזה מה שקורה, הגיע הזמן להמשיך במהלך של הפחתת הריבית.

הורדת הריבית אינה רק צעד פיננסי, היא מנוע צמיחה. היא תסייע לתעשייה להשקיע, היא תסייע לקבלנים לבנות, היא תסייע למשפחות ולזוגות הצעירים לרכוש דירות, היא תסייע להחזיר את המשק למסלול של צמיחה.

ידידיי, שיקום הצפון והדרום לא יימדד במספר ההחלטות הממשלתיות ובמספר הוועדות שלהם, הוא יימדד במספר המנופים, במספר הדירות, במספר המפעלים. הוא יימדד בכך שהצעירים יחליטו לחזור הביתה. בסופו של דבר, התעשייה והבנייה אינם רק ענפים כלכליים. הן בונות ערים, הן בונות קהילות, הן בונות את מדינת ישראל.

אני מאמין, רוני, שאם נדע להמשיך ולפעול ביחד כמו שפעלנו עד היום וכמו שהולכת את זה עד היום ואני מברך אותך על כך, התעשיינים, הקבלנים והממשלה יצליחו להצעיד ולהחזיר את המדינה למסלול של צמיחה. זה בידינו, אנחנו מחויבים לזה, בשביל זה התמנינו לתפקידים שהתמנינו.

כמו שאמרנו, אם אין מנופים – אין עתיד. אם אין תשתיות – אין צמיחה. אם אין תעשייה ובנייה חזקה – אין מדינה חזקה. אני רוצה להודות לכולם ולהרים כוס וירטואלית של לחיים לחייכם, לחיי המשפחות שלכם, לחיי החיילים הטובים שלנו, בנינו, ששומרים עלינו בכל רגע ורגע, ולחיי מדינת ישראל. לחייכם, בוני הארץ. תודה רבה.