הקבלנים דורשים לפתוח את אתרי הבנייה: "על סף קריסה"
ענף הבנייה מתקרב בצעדי ענק לאחד המשברים הגדולים מאז ומעולם", אומר נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, ראול סרוגו, על המשבר הנובע מכך שהעבודה ברוב אתרי הבנייה הופסקה בגלל הנחיה של ראשי הערים. לטענת סרוגו, ההחלטות האלה של ראשי הערים ניתנו ללא סמכות. עד עתה משרדי הממשלה ובראשם משרד השיכון נמנעו מהתערבות בסוגיה. אתמול לראשונה, בעודו בשירות מילואים, עמית גריידי, רשם הקבלנים במשרד השיכון, שלח לציבור הקבלנים מכתב עם הנחיות וכללי עבודה בתקופת המלחמה. במכתב קורא גריידי לראשי הערים לאפשר פתיחת אתרי הבנייה.
לטענת הקבלנים, ההחלטה על סגירת אתרי הבנייה היא בלתי חוקית בעליל. הם מתכוונים להכריז על ענף הבנייה כחיוני למשק, כפי שנעשה בתקופת הקורונה. תחת הגדרה כזו ראשי הערים לא יוכלו לסגור את אתרי הבנייה.
כעת יש סגר על כניסת עובדים פלסטינים מיהודה ושמרון, וכמובן שעובדים תושבי עזה לא נכנסים לישראל. רוב העובדים בתחומים הקשוחים שבהם ישראלים לא עובדים – שלד, ריצוף וטיח – הם פלסטינים. ערב המלחמה עבדו בענף 90 אלף פלסטינים, עשרת אלפים מהם תושבי עזה.
סרוגו מסביר: "קבלני ביצוע לא מקבלים תשלומים כי הם לא עומדים בלוחות הזמנים, ודיירים לא משלמים כי הבנייה לא הושלמה, לחלק דחו תשלומים משום שהם גויסו בצו 8. גם ככה בעקבות עליית הריבית קבלנים לא מוכרים דירות חדשות. מצד שני, הם צריכים לממן עלויות שכר עבודה, שכר דירה על דירות העובדים הזרים, ריביות לבנקים. זה מתכון בטוח לקריסה. להמחשה, חברה גדולה כגון דניה סיבוס משלמת 50 מיליון שקל משכורות בחודש".
סרוגו תוהה לגבי החשש של אנשים מסוימים להמשיך את הפעילות באתרים בהם עובדים ערבים: "מה ההבדל בין העובדים בסופר־פארם בראשון לציון או בבית החולים לבין אתרי הבנייה? בגלל החלטות כאלה מחר כשיפתחו את אתרי הבנייה כל התושבים יפחדו. מה חולדאי בעצם אומר? שבאתרי הבנייה יש מחבלים? יש דרכים אחרות לשפר את תחושת הביטחון".
