פסק הדין שניתן לאחרונה בעניינם של האחים לוי, אשר זוכו מאחריות פלילית בעקבות הפרת הוראות בטיחות שביצע עובד באתר בנייה, מהווה תזכורת חשובה לעיקרון יסוד בדיני הבטיחות: האחריות לבטיחות היא רחבה ומשותפת, אך אינה אחריות מוחלטת של המעסיק לכל מעשה של עובד.
במשך שנים אנו עדים להגברת האכיפה באתרי הבנייה, ובצדק. שמירה על חיי אדם ובריאות העובדים היא ערך עליון. ואולם, לעיתים נוצר הרושם כי עצם קיומה של הפרת בטיחות באתר מוביל אוטומטית לאחריות פלילית של הקבלן או מנהליו. פסק הדין מזכיר כי הדין הישראלי קובע מבחן אחר: האם המעסיק נקט את כל האמצעים הסבירים הנדרשים למניעת ההפרה.
במקרה שנדון, בית המשפט השתכנע כי החברה הפעילה מערך בטיחות ממשי: הדרכות, נהלים, פיקוח ובקרה. למרות זאת, עובד בחר לפעול בניגוד להוראות שניתנו לו. בנסיבות אלו נקבע כי לא ניתן למנוע באופן הרמטי כל סטייה של עובד מהנחיות הבטיחות, וכי אין מקום להטיל אחריות פלילית על המנהלים מקום שבו הוכיחו כי פעלו כנדרש.
חשוב להדגיש: פסק הדין אינו מעביר את האחריות לעובד בלבד ואינו מקל בחובות הקבלנים. החובה להדריך, לפקח, לאכוף ולתעד פעולות בטיחות נותרה בעינה ואף מתחדדת במסגרת מגמת הרגולציה והרחבת מעגלי האחריות בענף. אולם לצד זאת, גם לעובד עצמו קיימת אחריות אישית לציית להוראות, להשתמש בציוד המגן ולפעול בהתאם להכשרתו.
המסר לענף ברור: קבלן שיטמיע תרבות בטיחות אמיתית, יקיים הדרכות שוטפות, יבצע פיקוח אפקטיבי ויתעד את פעולותיו – לא רק שישפר את בטיחות העובדים, אלא גם יחזק את הגנתו המשפטית במקרה של אירוע חריג. בטיחות איננה מסמך בתיק או שלט באתר; היא מערכת ניהול מתמשכת. כאשר מערכת זו פועלת כראוי, הדין מכיר בכך שלא כל הפרה נקודתית של עובד מצדיקה הטלת אחריות פלילית על המעסיק.
מאת: עו”ד קובי פלקסר, היועץ המשפטי, התאחדות הקבלנים בוני הארץ