בענף הבנייה והתשתיות בישראל "מחירוני מכרזים" משמשים להכנת אומדנים, כתבי כמויות והגשת הצעות מחיר. המחירונים הנפוצים ביותר בשוק מבוססים על מאגרי נתונים סטטיסטיים ומאגרי מחשב ממכרזי עבר ומחירי אמת של קבלנים.
עד לפני מספר שנים ,קבלנים שניגשו למכרזים קיבלו כתבי כמויות ריקים ונדרשו למלא את המחירים בעצמם. לשיטה זו היו יתרונות רבים, בן השאר מאחר ואילצה את הקבלנים להכיר היטב את הפרויקט המדובר. על מנת לתת הצעת מחיר נכונה ומתאימה היה על הקבלנים בן השאר לבקר בשטח, לקרוא ולהיות בקיאים במסמכי המכרז, כולל המסמכים הטכניים והמשפטיים, וכן ללמוד את דרכי העבודה האפשריות ולתמחר אותה בהתאם.
אולם, חלק מהקבלנים הגישו במקרים מסוימים הצעות מחיר לא ריאליות מתוך רצון לזכות במכרז בהנחה שאח"כ "נסתדר" ו-"יהיה בסדר". בן השאר, הימרו על האפשרות שעבודות מסוימות לא תתבצענה והגישו בהתאם מחירים לא ריאליים לעבודות אלו. יותר ויותר מכרזים הסתיימו בוויכוחים בבתי משפט , דבר שגרם למזמיני העבודה השונים – משרדי ממשלה וחברות ממשלתיות , עיריות וחברות כלכליות לחפש פתרון טוב יותר למצב הקיים.
הפתרון שנתנו מזמיני העבודה לבעיה היה בדמות פרסום המחירים בכתב הכמויות ומתן אפשרות לקבלנים להתחרות בניהם על אחוז הנחה או תוספת למחירים אלו. הכוונה הייתה לאפשר לקבלנים להתמודד ולקבוע ע"י תחרות, את מחיר השוק הנכונים לעבודה.
במהלך הזמן נוצרו מספר מחירונים דומיננטיים המשמשים את מזמיני העבודות לתמחר את העלויות:
בן השאר, מדובר על מחירון "דקל" שנחשב בשוק כמחירון יקר מה שמאפשר לקבלנים לתת הנחות משמעותיות במכרז במסגרת התחרות בין הקבלנים לזכייה במכרז.
כמוכן נמצא בשוק מחירון משהב"ש (משרד הבינוי והשיכון) שמחיריו נמוכים משמעותית ממחירי מחירון "דקל" ויחד עם הנחה נדרשת מהקבלנים, נוצר מצב שבמכרזים רבים קבלנים נדרשים למעשה לעבוד במחירי הפסד.
מחירון שלישי דומיננטי הוא מחירון נת"י שבאמצעותו מתבצעות חלק משמעותי מהעבודות הגדולות בשוק. היתרון שלו הוא שאת מחירי המכרזים הגדולים הקבלנים ממלאים בעצמם והשימוש במחירון מוגבל לעבודות נוספות ולעבודות שהכמות שלהן גדלה בלמעלה מ-50% יחסית לכמות שבכתב הכמויות.
לכל שיטת המחירונים בעיות קשות שרק הלכו והחריפו בשנים האחרונות בשל המלחמה שלא נגמרת :
- מחסור משמעותי בסעיפים שונים – לדוגמא ,לא יכול להיות שבחלק מהמחירונים קיים רק סעיף אחד לעבודות חציבה בשעה שקיימים במדינה מספר סוגי סלעים שחציבתם שונה משמעותית בהתחשב בסוג הסלע. כמו כן, קיימים מחירונים בהם אין כלל הבדל בן חפירה לחציבה.
- המחירים המופיעים במחירונים השונים הם מחירי בסיס נמוכים בלבד ולעיתים קרובות לא נלקחים בחשבון פרמטרים שונים הנכונים לעבודה מסוימת.
- לעיתים קרובות אין הבדל בין מחירי היחידה לעבודות גדולות לבין המחירים לעבודות קטנות.
- עדכון המחירים בסביבה המטורפת בה אנו חיים אינו מספיק ואינו משקף נכונה את המצב. בעוד מחירון "דקל" מתעדכן כל חודש, שאר המחירונים מתעדכנים במקרה הטוב אחת לחצי שנה מה שכאמור אינו מספיק ואינו נותן פתרון להתייקרויות משמעותיות כמו שקורה לאחרונה למשל, עם עליית מחירי הדלקים בעקבות סגירת מיצרי הורמוז. זה המקום לציין כי גם הצמדת המחירים למדד תשומות הבניה או הסלילה של הלמ"ס אינו נותן פתרון אמיתי לבעיית ההתייקרויות, מאחר ומדדים אלו אינם רלוונטיים יותר והסתמכות עליהם ולא על ההתייקרות בפועל גורמת להפסדים גדולים לקבלנים במיוחד בתקופה זו.
- אין פתרון הולם לתשלום עבור מרחקי הובלה שונים, עבור עבודה בפריפריה, עבור אתרים לשפיכת פסולת ועוד.
- כל אלו ועוד מביאים למצב שתמחור עבודות באמצעות המחירונים הקיימים אינו אפשרי וכדי שהקבלן לא יפסיד במסגרת העבודה, נאלץ מזמין העבודה להגיע עם הקבלן לסיכומים שלא מופיעים בחוזה ולא תמיד תקינים.
בנוסף לכך, אבקש לציין עובדה חמורה נוספת: בעוד שבעבר עם המעבר לשיטת המחירונים יכלו הקבלנים לבקש תוספת למחירון במקרים בהם חשבו שהמחירים נמוכים מדי, הרי היום אסרו מזמיני העבודה את האופציה לבקש תוספת והאפשרות היחידה היא לתת הנחה. זה עומד בניגוד מוחלט לכוונה שהייתה במקור, קרי לתת לקבלנים לקבוע באמצעות תחרות הוגנת את מחירי השוק ושוב נראה שהכוונה לדרוש מהקבלנים לעבוד במחירי הפסד. במסגרת זו אנו רואים חדשות לבקרים כי חלק ממזמיני העבודה דורשים לעיתים מהקבלנים הנחות נוספות מסיבות שונות וכופים עליהם שוב לעבוד במחירי הפסד.
לנוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי יש לחזור לשיטה הקודמת במהלכה מילאו הקבלנים במכרזים את המחירים שהם דורשים. כפי שכתבתי קודם, זה יאלץ את הקבלנים ללמוד היטב את העבודה ולתמחר אותה נכון. הקבלנים השונים יוכלו להביא לידי ביטוי יתרונות שונים שיש להם בסעיפים מסוימים וגם לקחת בחשבון את סוגיית ההתייקרות. דרך פעולה זו תאפשר ליותר קבלנים לתת הצעות ולכן לא צפויה עליית מחירים בשל הגדלת התחרות.
מאת: דני גוטמן, מהנדס ההתאחדות